אז בפרשת וירא מתרחשים שני אירועים מאוד גדולים: הפיכת סדום ועקידת יצחק, אבל אני רוצה להתייחס דווקא לאירוע יחסית זניח שמוזכר ״על הדרך״ בפרשה, אבל הוא יהיה משמעותי עבור בני ישראל בהמשך התורה: לידת העם המואבי מזרעו של לוט.
בפרשה הקודמת - אברהם נפרד מלוט אחיינו שהתיישב בסדום יחד עם כל אנשי סדום ורעתם. למרות שלוט התחנך ע״פ דרכו של אברהם, רועי הצאן של לוט לא למדו את דרך האחדות והיושרה האלוהית, לכן הייתה מריבה בינם לבין רועי אברם ואז הם מחליטים להתפצל: אם אתה תלך ימינה, אני אלך שמאלה. אם אתה תלך שמאלה, אני אלך ימינה.
״וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו. וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט (...) וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ. הֲלֹ֤א כׇל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה.״
״אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה״ - על פניו נדמה שלוט בחר בדרך השלילית והפסולה של רעת אנשי סדום, אבל בפרשתנו לוט מקבל בברכה את מלאכי האלוהים ומארח אותם בביתו. זה מזכיר לנו את מעשה הכנסת האורחים של אברהם אבינו בתחילת פרשת וירא. מלאכי האלוהים שמגיעים לסדום עתידים להחריב את סדום, לכן הם מזרזים את לוט, אשתו ושתי בנותיהם לצאת מהעיר בזמן שסדום נחרבת.
״וַיִּתְמַהְמָ֓הּ וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָ֣דוֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר. (...) וַֽיהֹוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם. וַיַּֽהֲפֹךְ֙ אֶת־הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־יֽשְׁבֵ֣י הֶֽעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָֽאֲדָמָֽה (...) וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה. וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַֽעֲמֹרָ֔ה וְעַ֥ל כָּל־פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן.״
המקום נחרב, אבל לוט אחיינו של אברהם הצליח להימלט בחסות מלאכי האלוהים ובזכות תפילת אברהם להציל את העיר עבור הצדיקים שבה. ואז מתרחש דבר דרמטי: שתי בנות לוט שוכבות עם לוט במעשה של גילוי עריות ויולדות לו שני עמים שייפגשו את בני ישראל בהמשך התורה: מואב ועמון.
״וַיַּ֩עַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר (...) וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו. וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֨רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־הָאָֽרֶץ:. לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע. וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקוּמָֽהּ. וַֽיְהִי֙ מִמָּֽחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־הַצְּעִירָ֔ה הֵֽן־שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֨אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵֽאָבִ֖ינוּ זָֽרַע. וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ. וַתַּֽהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ל֖וֹט מֵֽאֲבִיהֶֽן. וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־מוֹאָ֖ב עַד־הַיּֽוֹם וְהַצְּעִירָ֤ה גַם־הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־עַמּ֖וֹן עַד־הַיּֽוֹם.״
לוט, אחיינו של אברהם, הוא אבי השושלת של מואב ועמון, שני העמים שהולכים להתנכל לבני ישראל במדבר פעמים רבות: סירוב מואב ועמון למעבר דרך ארצם, בלק מלך מואב מבקש לפגוע בישראל באמצעים רוחניים, חטא בעל פעור עם בנות מואב, עגלון מלך מואב משעבד את ישראל, מלחמות דוד במואב ועמון ועוד.
האיבה בין העמים האלה היא מאוד קשה והאלוהים כ״כ כועס על סירוב מואב ועמון למעבר של בני ישראל דרך ארצם, עד כדי שנאמר ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם! עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ.״
מן הטובה צמחה רעה: לוט בוחר להתמקם בסדום לאחר פירודו מאברםמן הרעה צמחה טובה: תפילת אברהם הצילה את לוט ובנותיו מחורבן העיר סדוםמן הטובה צמחה רעה: הצלת לוט ובנותיו הולידה בגילוי העריות את מואב ועמוןמן הרעה צמחה טובה: מזרעה של רות המואביה הגיע דוד המלך מלך המשיח
כמובן שאנחנו זוכרים את רות המואביה שהתחתנה עם בועז והיא סבתא רבא של דוד המלך, שהוא ספירת המלכות והתגלות השכינה בארץ. לכן בסופו של דבר זרעו של לוט התחבר עם זרעו של אברהם אבינו.
האחווה שררה ביניהם,האחדות התחדשה,השלום הושג,האהבה נרקמה;אברהם ולוט התאחדו בזרעם.
הכנסת האורחים של אברהם אבינו הותמרה להכנסת האורחים של בועז והוא הכניס בקהל יהוה את רות המואביה וחיבר בין זרעו של אברהם לזרעו של לוט. המעשים והפעולות של בני ישראל גברו על ״כעסו״ של האלוהים לסלק את העם המואבי מקהל יהוה עד עולם! וברוך השם כולם נכנסו תחת קורת הגג של הבורא בשמחה ובאהבה, ברצון ובגילה. אין אדם שיישאר מחוץ לאהבת הבורא, כולם מבורכים להיכנס בצל אהבת האלוהים. ״לא יידח ממנו נידח״ - כלומר כולם מגיעים אל גמר התיקון שלהם!
אז שאנחנו נזכה להחזיק בתודעתנו את האפשרות לסליחה ולכפרה גם עבור אלו שאנחנו בטוחים שלעולם לא נסלח להם. שנזכה להכניס בתוך קהל ביתנו את הרחוקים ביותר לנו, מי שנדמה שהסתלק מאיתנו לעולמים! הלוואי שנזכה לפתוח את דלתותינו לחברינו ואוהבינו וגם לשונאינו ומבקשי רעתנו - כי כאשר אנחנו מחבקים את הרע באהבה, הרע נמס לתוך האהבה ועל כך אומר תהילים: ״וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ.״
שבת שלום ומבורכת!