בראשית

פרשת בראשית

מסע א': סוד נשיאת ההפכים בין שמיים וארץ, זכר ונקבה, אור וכלי

🪻 "ובְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ, זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם, וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֘ אֱלֹהִים֒…"אין ביטוי לשמיים בהיעדר הארץ והאדם הארצי נועד לבטא את האלוהות השמיימית. האלוהות היא הרצון להשפיע (זכר) והאדם נברא עם הרצון לקבל (נקבי). אדם הראשון מתברך כי יש בו גם וגם, זכר ונקבה, איכות של משפיע ומושפע, נותן ומקבל, אור וכלי. שתי האיכויות האלה נדרשות יחד כדי לתפוס את סוד נשיאת ההפכים ולהיות בקו האמצע של גם וגם.

🪻 תורת הסוד היהודית היא תורה של גם וגם - לכן מיד לאחר מכן כתוב וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֘ אֱלֹהִים - אותם ברבים, למרות שמדובר רק על האדם הראשון. זה מעיד שעלינו להיות באחדות של נשיאת ההפכים של כל סוגי הקוטביות הקיימות בנו ואז השמיים מברכים את הארץ. התעוררות רוחנית אמיתית בפשטות משמעותה להפך את הרצון לקבל להיות הרצון לתת, כלומר לקבל על מנת להשפיע... ואז האדם מתברך כי הוא הפך עצמו לחלק מהאלוהות.

🪻 בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץבתיקוני הזוהר כתוב: "בראשית == ברא שית", אלוהים ברא את התשתית שבאמצעותה השמיים יכולים לקבל ביטוי בארץ. בהיעדר הארץ אין לשמיים את משמעות הגילום והקיום, כלומר הנעיצה בקרקע היא זו שמאפשרת לעפיפון להתרומם גבוה ולעוף. השמיים צריכים את הארץ. האלוהות מתגלמת באדם כי כך היא מתבטאת - האלוהות מתבטאת באמצעות האדם, פעולותיו, רגשותיו, כוונותיו ומחשבותיו.

🪻 בתחילה, אנחנו רואים בפרשה שמדובר בתיאור מצב של תהו ובהו וחושך על פני תהום: חשכה, בלבול, תהייה. כאשר האדם נמצא בתחילת ההתעוררות הרוחנית, הכל נראה מבולבל, חשוך ולא ברור. בתחילה אנחנו נולדים עם הרצון לקבל לעצמנו ואז מתפתחת בנו תודעה אלוהית לתקן את עצמנו להיות בעל מנת להשפיע, לעשות פעולות של נתינה ואהבה מתוך זולתנות ואז מאיר באדם הפסוק וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִי־א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר ואז האור הזה מתגלה לעיני כל ישראל, מהפסוק בראשית ועד הפסוק לעיני כל ישראל, בסיום ספר דברים.

🪻 האדם הוא נזר הבריאה ולכן הוא נברא אחרון אבל הכל נברא עבור האדם ועבור תיקונו: לתקן אותו מהרצון לקבל להיות הרצון להשפיע. להפוך אותו מאדם לאלוהות, להתעורר אל המהות הנשמתית שקיימת בו. המדרש אומר "אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית, אך אם לא זכה אומרים לו יתוש קדמך", שהרי היתוש נוצר לפני האדם. המילה זכה באה מלשון הזדככות, זיכוך המידות וזיכוך הרצון לקבל לעצמו - ואז האדם זוכה להיות נזר הבריאה! אבל אם לא זכה ולא זיכך ונהיה גס רוח, הוא נחשב לאחרון שבאחרונים.

🪻 ולסיום, כראייה עמוקה לסוד נשיאת ההפכים, שני עצים קיימים תמיד בתודעת גן העדן: עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע - אלו שני נתיבים שמנחים את האדם ומראים לו את הדרך המשולבת שעליו לאחוז בה, בסוד נשיאת ההפכים. מצד אחד עץ החיים, זהו החיבור הישיר אל האינסוף, מלוא כל הפוטנציאלים, חיים אינסופיים (ראו תלמוד עשר הספירות)... ומצד שני עץ הדעת טוב ורע, זוהי הבחירה בדרך ההבחנה, השוני, הנפרדות והאינדיבידואליזם.

🪻 לא לחינם שני העצים האלה נמצאים יחד בתודעת גן עדן, כי אנחנו מתבקשים להיות באתגר של אחיזה בשניהם יחד. תודעת גן עדן מזכירה לנו שהעולם בתחילה היה אחדותי ואז החוויה התפרטה לכדי חוויה אינדיבידואלית, בדרך אל תודעת האחדות המחודשת שאוחזים בה האינדיבידואלים עצמם. מטרת הבריאה היא לאחוז בשני העצים יחד: אני גם אדם וגם אלוהות, אני גם שמיים וגם ארץ, "עבורי נברא העולם" וגם "אנוכי עפר ואפר".

שנזכה לאחוז בסוד נשיאת ההפכים 🤍🪷🔯🇮🇱שבת שלום!

מסע ב': מילים של אור גנוזהאור גנוז לנקודת הצדיק שבכל אדם השומר בריתו ומילתו.

🪷 וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר - האור הזה שנברא ביום אחד הוא אור האהבה שבדעת, זהו האור הגנוז שנגנז לצדיקים לעתיד לבוא. בתהילים פרק צ״ז נאמר: ״אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק״ זהו אור האחדות שמחזיק בו הצדיק. אבל ראשית נשאל מיהו הצדיק? הצדיק איננו דמות חיצונית לנו, אלא בכל אחד ואחד מאיתנו יש נקודת צדיק פנימי. ונקודת הצדיק שבנו אוחזת בפשטות באור הנתינה, החסדים, האהבה, החמלה והיושרה. האור שנברא ביום אחד הוא אור האחדות, אור תודעת האחד.

🪷 במעמד הר סיני על המילה ״ויחן״ בפסוק ״וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל״ רש״י מסביר: כאיש אחד בלב אחד. כאשר ישראל חונים מול ההר ומול הבורא, כמכלול אחד, כמקשת זהב אחת, כאיש אחד בלב אחד - הו, אז נגלה האור הזה שנגנז לצדיקים! לנקודת הצדיק שבכל אחד מישראל, אז האדם מגלה את מהותו האמיתית שהיא נתינה לזולת: ז-ו-ל-ת-נ-ו-ת! שם הצדיק משווה צורה עם הבורא, כי כשם שהבורא פועל מתוך הפשטות ונותן לבני האדם נתינה שאינה תלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר, כך הצדיק פועל כאיש אחד בלב אחד עבור עקרון הזולתנות ואהבת החינם. אהבת הבורא היא אהבת ישראל!

🪷 הקשר אל פרשת השבוע ״בראשית״ נעוצה בפסוק הבא - המצווה הראשונה שאדם מצטווה בגן עדן היא ״פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ״. חז״ל מדמים את האדם להיות עץ השדה, בעוד שפסוק נוסף בפרשת בראשית אומר לנו ״עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ״, והפסוק הזה מאוד מזכיר לנו את האדם. העץ מחזיק פרי, שמחזיק זרע, שמחזיק עץ, שמחזיק פרי, שמחזיק זרע, חוזר ומתגלגל, כך עד עולם… וככה האדם מחזיק בתוכו את כל ה-DNA של כל השושלות העתידיות שלו וזה העניין של המצווה הראשונה נצטווה אדם הראשון בגן עדן: ״פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ״.

🪷 כאשר אדם שומר על הברית שלו, הוא זוכה להעביר את פרי העץ שלו הלאה עד עולם, אדם מוליד אדם מוליד אדם. כמובן שהכוונה היא לזרע הגברי אבל הכוונה היא גם לדיוק המילים שלנו, כוונת הלב שלנו ונאמנות להבטחות שלנו. כאשר האדם מדייק את המילים שלו וזורע את הזרע שלו באופן המדויק ששומר על ברית ה-מ-י-ל-ה וגם שומר על מ-י-ל-ת הלשון, אז אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק - זה האור שמוזכר וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר - זה אור האחדות שנשמר לצדיקים לעתיד לבוא, אור הנתינה, החסדים, האהבה, החמלה והיושר… אור תודעת האחדות!

🪷 וכאשר אנחנו לומדים לשלוט במילים שלנו, מתגלים השמיים בארץ ואז מתגלה האור הגנוז שזרוע לצדיקים. זה אור שמהותו חיבור אל האלוהות, כלומר השוואת הצורה אל הבורא. נקודת הצדיק שבאדם משווה צורה עם הבורא ובכך המילים מדויקות, המעשים מדויקים, ההבטחות מדויקות, הגזרות הטובות מתקיימות! כך מתגלה אור האחדות, אור הנתינה והחסדים - כך השמיים (אלוהות) מתגלמת בארץ (נקודת צדיק באדם). באמצעות הדיבור שלנו כך אנחנו מביאים את האלוהות לקרקע ובוראים יש מאין. חז״ל אומרים: הצדיק גוזר והקב״ה מקיים!

🪷 בעזרת השם, שנזכה לברור את המילים שלנו בצורה נכונה ואמיתית באופן שיסדר אלוהות בארץ, באופן שיתדר אמת, אחדות ופשטות בין כל האינדיבידואלים כדי לעבוד את עבודת הבורא בנאמנות וביושרה. הלוואי שנזכה לעבוד עבודה זולתנית מתוך חיבור אל תודעת גן עדן שבתוכנו. הרי כל מטרת בריאת העולם היא להיטיב לנבראיו, אז אני לא אמור/ה לבקש עבור עצמי, אלא אני מבקש/ת להיטיב לנבראיו של הבורא, להיות בזולתנות, להתעורר אל המהות הנשמתית שלי שהיא מימוש האלוהות בתוך האדם כדי להיטיב לאחר. אני רוצה להיות אור לזולת! הו אז, אנחנו מחזיקים בשתי ידיים את שני העצים הקיימים בגן עדן - אחדות ונפרדות יחד - ומעירים בארץ את אור האחדות שנברא ביום אחד לבריאה.

ברכות ואהבה רבה עליכם/ן ועל כל מה שתיגעו בו, אמן אמן.

שאלות:

וואוווקראתי את הפרשה קודם עם עצמיועכשיו קראתי אתכםזה ממש מה שהנפש שלי רטטה כל הסופ״שופרק ג פסוק כד ממש עשה לי צמרמורתואני עדיין מנסה לגרום לו לסגור לי את הפינה אולי תהיה לכם איזה תובנה לגביו“וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם, וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.”מה זה מרגיש לכם?ותודה על הקבוצה הקסומה הזו אביאל ואוריה אני אוהבת אתכם כל כך 🤍

תשובה:

וואו, איזה פסוק מיוחד ומעניין... עולות לי פה בעיקר תהיות ושאלות שמנחות שיח:

1. "ויגרש את האדם" - רגע, ואת חוה הוא לא גירש? ייתכן שזה מיותר להזכיר שגם חוה גורשה, כי הרי היא מצלעו? אבל אם היא לא גורשה, מה זה אומר על התודעה הנשית בכדו"א? הרי חז"ל אומרים שעיקר התיקון הוא אצל גברים ואילו הנשים מגיעות ברובן מתוקנות... מעניין.

2. אומר רבינו בחיי על הפסוק: "והסתכל איך אמר ואת להט החרב ולא אמר את חרב המתהפכת, וידוע כי הלהט אין בו ממש אבל הוא מקרה נשוא בחרב והוא מפחיד כל המסתכל בו וכל רואיו יפחדו מן המיתה בראותם אותו. והכונה כי הקב"ה שם סבות מונעות לאדם שלא ישיג עץ החיים כדי שלא תתבטל גזרתו." - כלומר הפירוש הוא שהחרב איננה מפחידה בפני עצמה, אלא רק הלהט של החרב היא הפחד.

3. "לשמור את דרך" - ילקוט שמעוני אומר: זו דרך הארץ; מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים, ואין עץ אלא תורה, שנאמר: "עץ חיים היא".

4. המלבי"ם מפרש את הפסוק הזה גם אחרת, לטובה: "שני אלה שהם הכרובים ולהט החרב יעזרו לה (לנשמה) להשיג שלמותה ולנצח את הנחש והיצר הרע גם בעודו בחיים" - מעניין ממש!

5. ושאלת השאלות - הכרובים! המפרשים אומרים שזה מלאכי חבלה, אבל אנחנו מכירים את הכרובים ע"ג ארון הברית, שמתוכם יוצא קול הנבואה... וגם יחזקאל מזכיר את הכרובים בתור מלאכים טובים (ולא מלאכי חבלה).

לסיכום מחשבותיי -1. עיקר התיקון הוא על האדם2. החרב איננה מאיימת, למעשה האיום לא קיים3. הפסוק בא ללמד אותנו דרך ארץ4. הכרובים והחרב הם אמצעים שעוזרים לנשמה ולאדם5. יש כאן קול הנבואה שמתאר חזרה לגן עדן, כמו פירורי לחם שעוזרים לאדם למצוא את הדרך חזרה לגן עדן...

אז.. האם כל הפסוק הזה הוא כולו דווקא חיובי??